דזנשבילי נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

החלטה

תביעת התובעת להכיר בליקוי הנטען בגבה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן– החוק) נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 17.12.08, בנימוק כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי העבודה, ואף לא מדובר במחלת מקצוע. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

בתאריך 9.6.11 נשמעה בפנינו עדותה היחידה של התובעת, אשר הגישה את עדותה הראשית בתצהיר ונחקרה בפנינו בחקירה נגדית.

עובדות המקרה

התובעת, ילידת 1962, עבדה משנת 1989 ועד ליום 22.6.08 בחברת מיקרו-סוויס, שהיא חברה בתחום ההיי-טק העוסקת בייצור רכיבי מוליכים למחצה.

בשנתיים הראשונות לעבודתה הועסקה התובעת בתפקיד עובדת ייצור, וב- 17 השנים הנוספות הועסקה התובעת בתפקיד מבקרת איכות, כשבמסגרת תפקידה היה עליה לבדוק מוצר זעיר בגודלו, כסנטימטר בודד, בשם "קפילרה" (להלן – קפילרה). רכיב זה הינו מרכיב בשבבים הנמצאים בשימושן של חברות ויצרנים שונים בתחומי המחשוב והאלקטרוניקה.

נוכח גודלה של הקפילרה, היה על התובעת לבחון את תקינותה באמצעות מיקרוסקופים, כאשר קפילרה שלא עמדה בנהלים היתה נפסלת על ידי התובעת ואילו קפילרה שאושרה על ידה היתה ממשיכה את דרכה למחלקות הייצור. לטענת התובעת בתצהירה, היא בחנה מדי יום באופן מדגמי בין 4000 ל- 6000 קפילרות (סע' 9 לת/1).

התובעת העידה בתצהירה ובחקירתה הנגדית, כי אופי עבודתה במשך השנים כלל ישיבה על כסא עם גלגלים בעמדה בה ממוקמים שלושה מיקרוסקופים, כשבכל מיקרוסקופ היא נדרשה לבדוק נתון מסוים בקפילרה: במיקרוסקופ א' על התובעת היה לבדוק את הגודל, במיקרוסקופ ב' את הצורה החיצונית, ואילו במיקרוסקופ ג' את גודל החור הפנימי. שלושת המיקרוסקופים הונחו זה לצד זה לפני התובעת, על שולחן שאורכו 80 ס"מ וגובהו כ-70 ס"מ (התובעת הצביעה על דוכן העדים כתואם בקירוב את גודל השולחן, ומכאן הגדלים). כל אחד מהמיקרוסקופים היה בגובה שונה.

התובעת עוד הסבירה בעדותה, כי בשלב ראשון היתה מקבלת מנה המכילה בין 500 ל- 1000 קפילרות, מתוכה לקחה מדגם אקראי של 50 יחידות לבדיקה במיקרוסקופ הראשון. אם באותה קבוצת מדגם היו נפסלות יותר מקפילרה אחת (וזה קרה לטענת התובעת לעיתים תכופות), התובעת נאלצה לבדוק את כל המנה, וכך לגבי שאר המיקרוסקופים – ככל שנפסלה קפילרה אחת או יותר (לפי התקן שנקבע) – כל הקפילרות באותה מנה היו עומדות לבדיקה.

התובעת העידה, כי לצורך בדיקת הרכיב היה עליה לרכון קדימה, להביט בו דרך עינית המיקרוסקופ, ולחזור על פעולה זו שוב ושוב, ביחס לאותו רכיב וביחס לרכיבים הבאים, משך 9 שעות לפחות מדי יום. התובעת העידה כי היא פעמים רבות עבדה בשעות נוספות עד ל- 12 שעות ביום, לרבות שלוש הפסקות: רבע שעה בבוקר, מחצית השעה בצהריים ורבע שעה נוספת בהמשך המשמרת.

לטענת התובעת, מיקום המיקרוסקופים חייב אותה להתכופף קדימה עם הגב והצוואר, כשבזמן הרכינה קדימה, לא היתה לה כל תמיכה בגב. התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי בעבודתה היא נדרשה להזיז את הראש ממיקרוסקופ אחד למשנהו, כאשר פעולת הרכינה קדימה, הבדיקה בעינית המיקרוסקופ, היישור חזרה, והרכינה החוזרת למיקרוסקופ הבא חזרה על עצמה מאות, ולעיתים אלפי פעמים ביום.

התובעת החלה לסבול לטענתה מכאבי גב בשנת 2007 לערך ואף נותחה בגבה, הכל כעולה מהתיעוד הרפואי שצורף. לתביעתה צירפה חוות-דעת מומחה מטעמה, וביקשה להכיר בפגיעתה בגב כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, וזאת לאור תנאי עבודתה שפורטו לעיל.

לטענת הנתבע בסיכומיו, דין התביעה להידחות כבר בשלב הזה, שכן התובעת מתארת תנאי ישיבה ממושכת על כסא לא נוח, בהתכופפות רצופה מול המיקרוסקופים; כאשר על-פי הפסיקה, ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אינו מקים תשתית ראייתית לפגיעה על דרך המיקרוטראומה.

דיון והכרעה

לאחר שבחנו את מכלול הראיות וטענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להניח תשתית עובדתית לפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה, כפי שיפורט להלן.

באשר למיקרוטראומה הגבית, כך נקבע בפסיקה:

"שניים הם התנאים לתחולתה של מיקרוטראומה גבית:האחד הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודת הנפגע. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. השני – על-מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות-דעת של מומחה-רופא, היכול להבחין בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע."

(עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, לה (2000), 529).

בהודעתה לחוקרת הנתבע, נשאלה התובעת על אופן ביצוע עבותה, וכך היתה תשובתה:

"במחלקה שלי היו בתקופה האחרונה 10-12 עובדים בכל משמרת, אני הייתי יושבת על כסא עם גלגלים ובודקת את המוצר דרך מיקרוסקופים. היינו בודקים בערך 4000 קפילרות במשמרת וכל אחד תחת מיקרוסקופ, חלק מדגמי וחלק 100% של המוצרים." (נת/1, עמ' 1, ש' 16-19).